ספרים, רבותיי, ספרים
  www.bookwatch.022.co.il
bookwatch
יום ש', א’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  אודות  
ספרה החדש של אפרת דנון "עץ, בית, טקס" עוסק ברגישות באחד הנושאים המעסיקים אותנו, את כולנו, בחיים: תחושת האובדן. הוא נקרא בנשימה אחת, אך מגלה משמעויות ורבדים נוספים בכל פעם שאתה ניגש אל הטקסט. המעלה הגדולה שלו נעוצה בעובדה שהוא עשוי לעורר בך הזדהות, או לחילופין דחייה, אך בשום אופן אינו מאפשר לך להישאר אדיש.
11:45 (22/05/12) book watch

"אינך יכול להעריך משהו עד שאיבדת אותו". האמרה השחוקה הזו מתארת, למרבה הצער, את המצב האנושי היום-יומי, בו אנו מכירים בחשיבותם של דברים רק כשהם אינם בהישג ידינו. במובן הזה, תחושת האובדן היא למעשה, חלק משמעותי מהגדרת המציאות. היא מאפשרת לנו לגבש את היררכיית החשיבות בחיים. רק כשאנו מאבדים משהו, או חושבים על אובדן של משהו, אנחנו מבינים, למעשה, עד כמה הוא חשוב לנו. הכל מובן מאליו עד שהוא מפסיק להיות מובן מאליו. זה נכון ביחס לכל: בריאות, משפחה, חברים, נכסים. כל זמן ש"יש" לנו, אנחנו לא מצליחים לתפוס את המשמעות של ה"אין". אכן, אובדן הוא תלוי נסיבות והקשר. לעיתים, האובדן הוא סובייקטיבי במידה כזו שהמתבונן מהצד לא יוכל להבחין בו כלל. לעיתים הוא דווקא ברור לעין כל. אך תחושת האובדן היא תחושה שהחיים אינם מאפשרים לנו להימלט ממנה. חלקנו יחושו בה פעמים רבות, חלק אחר יחוש בה במקרים בודדים - אך המשותף לנו, כבני אדם, הוא שגם אם ננסה להתחמק מהאובדן - סופו שהוא ייכפה עלינו. ספרה החדש של אפרת דנון "עץ, בית, טקס" הוא סיפור על אובדן. ביד אומן רגישה באופן בלתי רגיל, מספרת דנון שלושה סיפורים, העוסקים כולם בתחושת האובדן ובהתמודדות היום-יומית עמה. הסיפורים שלובים זה בזה ומתרחשים בתקופות עוקבות, אך הם בעיקר מבקשים לספק לקורא פרספקטיבה מתמשכת והמשגה שונה של מושג האובדן. יש פה חדירה מופלאה של דנון לשכבה הסובייקטיבית העבה העוטפת תחושה זו. באופן שאינו ברור מאליו, היא מצליחה להכניס את הקורא לנבכי מחשבותיהם של אלו שאיבדו, שחווים את הניתוק - וזאת מבלי להיקלע לקלישאות האובייקטיביות המתבקשות. הסיפור הראשון עוסק באובדן של אם; השני באובדן של בן והשלישי, באובדן של חבר קרוב. כל סיטואציה שונה מרעותה, ויחד עם זאת מקיימת מאפיינים דומים: ההבנה כי החיים לא ישובו להיות כקודם. נדמה היה, כי במדינה דוגמת ישראל, ההתמודדות עם סיטואציות אלה הפכה, זה מכבר, לשגרתית. אנו, כחברה, מורגלים באסונות הכופים עלינו התמודדות עם אובדן לא צפוי. על פניו, במדינה המקיימת ימי זיכרון תכופים - כזו ההופכת את הזיכרון של האובדן לחלק אינטגראלי מהחיים - צריך היה האובדן להיכנס לתבניות מוכרות וסדורות היטב. כאלה המקשות על התפתחותן של התמודדויות אישיות, פרטיות ושונות. אכן, האובדן הפרטי בישראל הפך זה מכבר לנכס לאומי, כזה שבו נדרש המתאבל לאמץ דפוסים שהוכתבו לו על ידי החברה הסובבת. האובייקטיבי הלך וביטל את הסובייקטיבי. ואולם דווקא בשל כך בולט ספרה החדש של דנון. העיסוק באובדן על מצע המציאות הישראלית כל כך, באופן שונה, ייחודי, סובייקטיבי ורגיש, הופך את ספרה של דנון לקול קורא במדבר הישראלי הצחיח של הזכרון וההתמודדות. דנון חורגת מהבנאלי, דוחה את האובייקטיבי, ופותחת את ליבן של דמויותיה למסע אמיתי של בירור עצמי כן. זהו האופן שבו מעכלות הדמויות בספרה של דנון את המציאות החדשה, כמו גם הדרך שהן בוחרות להתמודד איתה, שהופכת אותן לכאלה שניתן להתווכח איתן, לחיות אותן, לנשום ביחד איתן. במובן זה מציעה לנו דנון זוית מבט אחרת, חודרת ולא מתפשרת על האופן שבו אנחנו, כבני אדם, כישראלים, מתמודדים עם אובדן. הסימבוליזם הישראלי נוכח אך לא משתלט. הוא קיים ברקע, נמנע מליטול את המושכות לסיפור כולו. באופן זה נותר מקום לסובייקטיבי - על הנורמאליות והאי-נורמאליות שבו. נותר מקום לאדם. לא ניתן להתעלם מהעיסוק הרחב של הספר במרחב, המייצג בספר מימד נוסף של האובדן האנושי. זהו המימד המרחבי המשליך על תחושת האובדן, או הנגזר ממנה. הזרות שחש האדם ביחס למקום הולדתו או למקום מגוריו, מבטאת את ביטולה של תחושת "ביתי היא מבצרי". שוב אין מדובר במבצר אלא במקור לא איתן ליציבות, לאחיזה במציאות המוכרת. העיסוק במרחב כאמצעי לביטוי האנושי - מגמה ההולכת וצוברת תאוצה בספרות הישראלית החדשה - מחדד את המצע הישראלי עליו מוגשים הסיפורים בספר זה. הדיאלוג הפנים ישראלי ביחס למרחב ומשמעותו, אודות המקום שצריך המרחב לתפוס במציאות, מוצא ביטוי באופן בו מתמודדות הדמויות עם עברן, אך בעיקר עם עתידן. זהו ספר שעוסק ברגישות באחד הנושאים המעסיקים אותנו, את כולנו, בחיים. הוא נקרא בנשימה אחת, אך מגלה משמעויות ורבדים נוספים בכל פעם שאתה ניגש אל הטקסט. אבל אולי המעלה הגדולה של הספר נעוצה בעובדה שהוא עשוי לעורר בך הזדהות, או לחילופין דחייה, אך בשום אופן אינו מאפשר לך להישאר אדיש. מומלץ בחום. עץ, בית, טקס - אפרת דנון - הספרייה החדשה - הוצאת הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה (237 עמ')

 
 
חדשים ומומלצים
ספרות ישראלית
ספרי ילדים ונוער
ספרות מתורגמת
ספרות עיון
ספרות מקצועית, ספרי הדרכה
בריאות ותזונה
פנאי, בישול והדרכה
הפינה היהודית
דעות
יום הזיכרון ויום העצמאות
יום השואה
יום השואה הבינלאומי
פרויקט "הבמה שלכם"
והיו עינינו רואות.... לקראת שבוע הספר העברי
קצרים לשבוע הספר