ספרים, רבותיי, ספרים
  www.bookwatch.022.co.il
bookwatch
יום ש', א’ בחשון תשע”ח
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  אודות  
בבואה בתוך בבואה , אגם בתוך אגם - חנה טואג, זוכת פרס קוגל, על ספרה של חנה ליבנה "החוש השישי של אגם".
08:43 (17/01/12) book watch

ספרה החדש של חנה ליבנה (ה16 במניין ספריה עד כה) "החוש השישי של אגם" החזיר אותי באחת אל אותם ימי נעורים רחוקים של קריאה מתחת לשמיכה ,כשפנס בידי האחת ובאחרת ספר אהוב , ואני בולעת מראות ורוקמת חלומות ומפליגה על כנפי הדמיון ,כן באותם הימים לא הייתה טלוויזיה -היה ספר, שהחלפנו בספריה העירונית שהייתה אולי היחידה בעיר ,אז בלענו יותר מספר אחד בשבוע או ביום, כי היינו ילדים רעבים מאוד - רעבים לחלומות. ואת הספרים הבאתי אל מאורת החלומות הסודית והלילית שלי מתחת לשמיכה, וכשכיבו את האורות בחדר ( אז לא היה לכל ילד חדר משלו וישנו כל הילדים בחדר אחד ) המשכתי אני לחגוג עם האור הקטן שלי שמה ,בלי לבזבז חשמל יקר ,כי לא היה כסף ,ובלי להפריע לאבא ,שהיה צריך לקום בחצות למשמרת לילה בעבודה. החגיגה הלילית הזאת הזינה את ימי, לילותי ושנותי בזכותה אני אני היום ,שהרי הילד הוא לעולם האבא של המבוגר. הספר הזה לקח אותי לשם אל אותה אינטימיות נהדרת ,שרקמתי עם עולם הספר בילדותי, לכן הצעתי אותו לנערה שבתוכי והיא לקחה אותו שוב מתחת ל"שמיכתה" וקראה בו והתגעגעה בו וחוותה בו מחדש קיץ מופלא , עם שמי קיץ וים של קיץ ואפילו חצבים של קיץ ,כי הספר הזה הוא קיץ במהותו ,אור נקי.הספר הזה מהלך קסם ויופי על הקורא בהרבה שדות : בשדה התוכן ובשדה הצורה או המבנה ובשדה הרוח. בשדה התוכן הוא נוגע בנושאים חשובים מאוד: יחסי הורים ילדים עם השאלה הנצחית, האם צריך לשתף ילדים בעולם הסודות והצללים של הוריהם ,או שמא להשאיר אותם באפילה ובכך להגן עליהם כביכול. נושא נוסף הוא החברות והנאמנות בחברות -נושא שהוא רלוונטי לכל תקופה ,משום שהוא אבן יסוד בכל מערכת היחסים שלנו עם הזולת ,ושדה מוקשים לא קטן שבו עוסק הספר הוא האהבה הנכזבת ,והשאלה המהדהדת אצל אגם ,הנערה המתבגרת -האם מי שאוהב חייב למות באהבה, טורדת לא רק בני נעורים, ומעל לכל בולט נושא אחד שלא חדלו לכתוב עליו בספרות ,כי הוא זה אנחנו - האחר, השונה , המוזר ,החבוי בכל אחד מאתנו ואנו מנסים בכל דרך להסתירו, כדי שלא נהיה מסומנים ככבשה השחורה של העדר. אחר -אחר חנה ליבנה מעלה בספרה הקסום , אחר -אחר, שהאחרות שלו מונחת בשדה אחר - בשדה הרוח הגדולה, שבה גרות האינטואיציה וחכמת הלב, אחר שהוא לא נגרע ולא גורע, אלא יש בו ייתור ,נשמה יתירה ,אני מעדיפה לקרוא לה חכמת הלב. גדלנו על ברכיהן של אגדות, שסיפרו על קסם וקסמים פגשנו בין דפיהן פיות ומכשפות קוסמים ולחשים ,בין אם הם גרו בתוך מנורה אחת קטנה או בתוך בית מתוק ומפתה משוקולד, גם כיום הרבה בני נוער הולכים שבי אחרי מעלליו של הארי פוטר הקוסם. בספרה של חנה לבנה הקסם אמיתי , לא הוקוס פוקוס ואברא כדברא של מנורת הקסמים, אלא קסם טבעי המצוי בתוך נשמתה של אגם ואינו עולה אוטומאטית מכוחה של איזו מילת קסמים, הוא מופיע כשהוא נדרש ,כשהוא נזקק להופיע, כדי לעזור לאב הלכוד מתחת לג'יפ ההפוך בשדה המרוחק וכשהחברה כבולה אל סלע שחור בכנרת ונואשת לעזרה וכשהטנדר של המשפחה עומד להידרדר במדרון "כוכב הרוחות" ,הוא מופיע רק כשמוכרחים- כשצריך לעזור לזולת ,וכן זה לא צדקני ולא מוסרני מדי להגיד זאת בספרים ואפילו באופן מפורש ,שכן העולם שלנו ובכלל זה עולם הילדים המשקף אותנו ומשמש לנו מראה ,שוכח לצערי, לפעמים , שמלבד האני קיים גם הזולת ,שאם לא נכיר בקיומו נחדל להיות אני ונהיה רק איני ,באיזו ענווה ועדינות רוקמת הסופרת את הכלל החשוב הזה בספרה ,לא על הדרך הקצרה המגייסת את העל טבעי וכוחות הכשף שלו ,אלא מתוך האוצר הטבעי שבנשמה . ובהקשר לזה , אי אפשר כמובן שלא להבחין במשמעותו של האגם או הים או הכנרת של האגם. הכנרת אינה רק מקום גאוגרפי יפהפה, נוף מולדת פיזי ממשי ,שחיי החברה של אגם וחבריה כרוכים בו, ושהוא זירת הפעילות הספורטיבית שלה- אימוני השחייה, וזירה היסטורית חשובה למטיילים באזור , היא גם נוף נפשי , לא במקרה שמה של הגבורה הוא אגם והכנרת מכונה אף היא בפיה אגם, שכן יש זהות מוחלטת בינה לבין הכנרת , הכינרת היא ההוויה הנפשית שלה, עולמה הפנימי משכן הרוח והאינטואיציה שלה ,לא מקרה הוא שאת חזיונותיה היא חוזה על המים -תמונות המבשרות את העתיד, מזהירות מפני אסון ומתריעות מפני סכנה האורבת ליקיריה משתקפות אליה מתוך מימי הכינרת, שמשנים גוון וצבע בהתאם לרגשותיה :ברגעי שמחה קרני השמש רוקדות ומפזזות על פני המים וצבען תכלכל- ירוק ובעת הטיול בג'יפ עם בני הדודים מתל אביב מביטה בהם הכינרת "שהייתה היום ירוקה בהירה אולי כמו הלבבות שלנו " וברגעים של עצב וכאב ,כשאגם מחפשת אחר דמותה של מיכל על פני הכנרת ,המים עוטפים אותה כקטיפה שחורה ומבטאים את פחדיה ועצבותה ,ולאחר שוך הסערה כשמתיישרים כל ההדורים: אביגדור יודע את האמת, רוחה של מיכל שבה מפויסת למנוחתה האחרונה , גם הכנרת שוקטת ורוגעת ושבה אל שלוותה בפרק שנקרא "שוקטת כמו אגם" ,ואינך יכול להבדיל כאן בין אגם לאגם, שכן אגם הכנרת באופן סמלי הנו השתקפות ובבואה של נשמתה של אגם הנערה, של אותו עולם פנימי גנוז, שמתוכו באים המראות, הסימנים והאינטואיציות . מה שמזכיר לי את הפואמה האלמותית של המשורר חיים נחמן ביאליק" הבריכה" אותה בריכה רחוקה ומבודדת בתוך חלקת יער שבה התבודד המשורר הילד החולם והוזה את חלומותיו בדד הרחק מהמוני האנשים : "אני יודע יער וביער אני יודע ברכה צנועה אחת בעבי החורש פרושה מן העולם... לבדה תחלום לה חלום עולם הפוך ותדגה לה בחשאי את דגי זהבה ואין יודע מה בלבבה " מילות השיר האלו לוקחות אותנו אל החוף השומם והמרוחק של הכנרת שבו נהגה אגם לשחות ואל המראות על פני המים שהיא חוזה. הכינרת הבריכה, או האגם מסמלים ,אפוא , את חזות העולם הפנימי של היוצר ממנו הוא דולה את החלומות ולש מהם מילים והמילים, ראו איזה פלא הופכות לספרים! מבנה הספר - בבואה דבבואה את עולם הבבואות פוגשים במבנהו של הספר הארוג שתי עלילות מקבילות המהדהדות זו את זו והמשקפות זו את זו ומשתקפות זו בזו. העלילה המרכזית המתרחשת בהווה העכשווי העדכני ,זה של הטלפון הסלולרי ,המחשב והפייסבוק , רוקמת את ספורה של הנערה המתבגרת אגם, שנחנה בחוש שישי מיוחד לראות את הנולד, ממנו חוששת אמה ,דבר המהווה טריגר עלילתי לחפש את הסיבה לפחד הזה ,הרצון לחשוף את הסוד מוליך בדרך בלשית היוצרת מתח וענין בספור לחשיפתה של העלילה הנוספת, העלילה הפנימית מכמירת הלב של הדודה מיכל המתה, שאף היא נחנה בחוש שישי מיוחד כמו אחייניתה, שלא כמו בעלילה הטראגית של מיכל המתרחשת בעבר ומתארת את הניצול הציני שנעשה בה ,מנתק אותה מהמולדת, מהמשפחה ,מהכנרת ומאביגדור אהובה ,הופך אותה קרבן לבית ולחברה הבולענית והחומרנית הצמאה לאטרקציות באמריקה הרחוקה ,העלילה המתרחשת בהווה, עלילתה של אגם ,היא עלילה של חוויה מתקנת ,שכן אגם הדומה לדודתה מיכל ומהווה מעין תאומה שלה בחזותה החיצונית ובאינטואיציות המיוחדות שלה ,אינה דמות של קרבן, היא נועזת, לוחמת וסקרנית לאמת , היא נחנה בחוכמת לב אמיתית על אף גילה הצעיר. היא מגלה מאין נובע חששה של האם ומרגיעה אותה לבסוף, מבטיחה לאמה הדואגת, שגורלה של אחותה לא ישנה -היא תשתמש בחוש הזה רק כמוכרח ,רק כשצריך לעזור. כמה ענוה יש במילים החכמות האלו בדור הזה שלעיתים שוכח מהי ענוה! על שתי העלילות האלו עלילת העבר ועלילת ההווה עלילתה של אגם ועלילתה של מיכל מרחפת רוחה של המשוררת רחל , ואי אפשר שלא להבחין בדמיון בין גורלה לבין גורלה של הדודה מיכל: שתיהן נתלשו ממולדתן וגרו בניכר: רחל בעיר המנוכרת תל אביב מנודה, חולת שחפת ומלאת געגועים לכנרת אהובתה הרחוקה ומיכל באמריקה - ארץ הדוד סם או שמא סמואל ,נקרעת ונגזרת מיקיריה וכותבת אליהם את געגועיה בפרקי יומנה המצמררים השזורים דברי שירה רגישים ,הנה אחד מהם: "אבא שלי חוזר מהשדה, קול פרסות הסוס וריח הזיעה, בית." ("החוש של אגם" עמ' 107) דמותה של רחל המשוררת מרחפת בספר כישות חיה ומשמשת מבחינה ספרותית כמוטיב המאחד עבר והווה: על יומנה של הדודה המתה מצוייר הדקל משירה של רחל, המפגשים החברתיים של אגם מתקיימים ליד קברה סמוך לדקל שלה, שיריה שזורים בספר ומצוטטים על ידי אגם מהדהדים עצב, געגוע, כמיהה לילד לאהבה , לשלווה נפשית , גם נועה בת דודתה העירונית רוצה להיות משוררת כמו רחל. מבחינה מבנית זוהי דרך פואטית חכמה להדק בין שתי העלילות , לאפשר זליגה טבעית מהאחת אל האחרת ולקשר בין עבר להווה ,בין ישן לחדש ,בין החיים למתים ,ואיני יכולה בהקשר הזה ,שלא לצטט את דבריו של הרב קוק זצ"ל על המיזוג המופלא הזה ,שהספקנו ,לצערי הרב ,לשכוח בתוך המולת היום יום ורעשיו: בישן תתחדש ובחדש תתקדש - כך אמר והסופרת חנה ליבנה יודעת לעשות זאת להפליא בספרה המשקף ,תוך שמירה על מתח, סקרנות וענין , עבר בהווה, הווה בעבר, בבואה בתוך בבואה בתוך בבואה ,אגם בתוך אגם. מומלץ בחום רב ואיוריה של הילה חבקין בספר מיטיבים לבטא את קסם האגם כתבה: חנה טואג סופרת, כלת פרס קוגל לספרות יפה במקום הראשון בשנת 2011 על ספרה "לאורה" כתבה קובץ ספורים קצרים "עלים של חסה" על שם סיפור שזכה בפרס כתיבה בתחרות הספור הקצר ב"הארץ "2001 החוש השישי של אגם - חנה ליבנה - ספרית הפועלים

 
 
חדשים ומומלצים
ספרות ישראלית
ספרי ילדים ונוער
ספרות הדרכה ועיון - ילדים  
ספרות מתורגמת
ספרות עיון
ספרות מקצועית, ספרי הדרכה
בריאות ותזונה
פנאי, בישול והדרכה
הפינה היהודית
דעות
יום הזיכרון ויום העצמאות
יום השואה
יום השואה הבינלאומי
פרויקט "הבמה שלכם"
והיו עינינו רואות.... לקראת שבוע הספר העברי
קצרים לשבוע הספר