ספרים, רבותיי, ספרים
  www.bookwatch.022.co.il
bookwatch
יום א', יח’ בתמוז תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  אודות  
סולאר הוא ספר טוב, גם אם לא הטוב ביותר של מקיואן. לצד פעמון האזעקה האקולוגי שמהדהד בספר, מקיואן מקדיש לנו, הישראלים, קריאת השכמה מיוחדת וחשובה לא פחות.
16:09 (03/10/11) book watch

מייקל בירד, זוכה פרס נובל בתחום הפיזיקה, רוכב על תהילת העבר ומתקשה למצוא ולהמציא עצמו מחדש בתחום עיסוקו. נסיבות מסתוריות מזמנות לידיו תגלית שעשויה לחדש את עלומיו ולהוביל אותו, בשנית, לקדמת הבמה העולמית. ואולם בריאה מחודשת שכזו מצריכה אותו להתעמת עם עברו, שאת חלקו, לכל הפחות, היה מעוניין עד מאד לשכוח. איאן מקיואן, אולי גדול הסופרים האנגליים הכותבים כיום, מצייר בספרו החדש "סולאר" את קו הגבול בין הרצון המדעי בהתקדמות מתמדת, בחדשנות ובין הטבע האנושי, שאינו מצליח, על דרך הכלל, להשתחרר מכבלי העבר. זו מלחמה מתמדת בין השאיפה לזקק את האמת ובין השקר האופף את ההוויה האנושית. על הציר הזה, של אמת ושקר, של מציאות ודמיון, מתנהלת עלילתו של הספר. הבחירה בבירד - מדען מוערך מצד אחד ואנושי להחריד מצד שני - מסמלת את הדואליות הזו, את החשש התמידי של המדע מפני השקר שעלול בכל רגע לצוף על פני המים ולחשוף הכל. מקיואן מצליח, כתמיד, לכתוב אנושיות. הוא אינו מזלזל בדמויותיו ואינו מגחיך אותן. כל דמות, גם אם היא שולית לעלילה, מקבלת את המקום הראוי לה, מצליחה לקרום עור וגידים של ממש, ולהעשיר בכך את העלילה. הסיפור מעניין. החיבור בין ספרות ומדע תמיד מקיים עניין, ושעה שעסקינן בתחום האנרגיה (שהפך באחרונה לתחום החם בזירה הציבורית בעולם) הוא מעניין עוד יותר. לזכותו של מקיואן ייאמר, כי הוא מצליח לבסס ספר שלם על תחום האנרגיה מבלי להציג בפני הקורא תחזיות קודרות (ולעיתים מופרזות) על סוף העולם הקרב ובא. נהפוך הוא. מקיואן כותב במתינות, ובכל זאת, מצליח לסחוף בעלילה. מדובר, כאמור, בספר טוב, גם אם איני יכול לומר כי מדובר בספרו הטוב ביותר של מקיואן (זאת אולי בשל העובדה כי אני חובב גדול של ספרו "כפרה"). יש בו קריאת השכמה מדודה וזהירה לעתיד אקולוגי טוב יותר. ואולם נראה שלנו, הישראלים, מקדיש מקיואן קריאת השכמה מיוחדת ומהדהדת. מקיואן אינו פוסח את המציאות העולמית ביחס לישראל, תוך שהוא מאזכר את האיבה הקיימת בעולם האקדמי ביחס למלומדים ישראלים. בסיטואציה בה מתמודדת מלומדת ישראלית מול בירד בדיון ציבורי כותב מקיואן: "מצד אחד, היא יהודיה, ישראלית, ובתור שכזאת שותפה לדיכוי הפלסטינים. אולי היא ציונית. אולי שירתה בצבא. ומרגע שהתחילה לדבר בשטף, גברה העויינות באולם. הקבל היה קהל פוסט מודרני, רגיש במיוחד לכל עמדה לא קבילה.....כשהתיישבה לא נשמעו מחיאות כפיים, אבל הורגשה הקלה על שסוף סוף השתתקה....האנשים האלה לא יישמעו לאיזו ישראלית..." יש בו בתיאור הקצר, אך הקולע הזה, של המציאות האנטי ישראלית בבריטניה כדי להציב מראה חשובה מול פנינו. מקיואן אינו מתלהם. להיפך. הוא מעמיד את האיבה הזו בלעג, שעה שהוא מראה כיצד הקהל דוחה את טענות הישראלית לגופה של הנואמת, מבלי לייחס כל חשיבות לדבריה הנכונים. ואולם הגם כי מקיואן בז לתופעה זו, והוא נמנע מלהשתתף בחרם התרבותי על ישראל (הוא השתתף בפסטיבל הספרים הבינלאומי בשנת 2011 חרף קריאות בינלאומיות לביטול השתתפותו), הרי שהטבעיות בה מופיעה פסקה זו בספר, העובדה כי "יהודי", "ישראלי" ו"ציוני" הפכו למילות גנאי, המשמיטות את יכולתם של אלו הנושאים בתואר לקבל התייחסות עניינית ואובייקטיבית קשה ומעציבה. מעציבה לא פחות העובדה, כי העובדה שהדברים עולים כה בבירור עלי ספר מעידה כי המחשבות בישראל כי המצב הוא זמני בלבד אינה נכונה. הגם כי אין להגזים בחשיבותה של המילה הכתובה, הרי שמדובר בעדות כתובה עלי ספר, כזו שעשויה להיקרא עוד שנים רבות וארוכות, וללוות, לצערינו, את התפיסה של רבים בעולם. סולאר - איאן מקיואן - הוצאת עם עובד (מאנגלית: מיכל אלפון. ביאור מונחים פיזיקאליים: הילל משאל)

 
 
חדשים ומומלצים
ספרות ישראלית
ספרי ילדים ונוער
ספרות מתורגמת
ספרות עיון
ספרות מקצועית, ספרי הדרכה
בריאות ותזונה
פנאי, בישול והדרכה
הפינה היהודית
דעות
יום הזיכרון ויום העצמאות
יום השואה
יום השואה הבינלאומי
פרויקט "הבמה שלכם"
והיו עינינו רואות.... לקראת שבוע הספר העברי
קצרים לשבוע הספר