ספרים, רבותיי, ספרים
  www.bookwatch.022.co.il
bookwatch
יום א', יח’ בתמוז תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  אודות  
מאיה ערד מוכיחה כי על אף המרחק הגיאוגרפי, היא נותרה אחת הסופרות העבריות הטובות בסביבה. חשד לשיטיון הינו ספר הפורס בפני הקורא עולמות שלמים של תוכן, המאפשרים לו להתמקד בזה הקרוב אליו. להינות מכל רגע.
16:30 (18/09/11) book watch

ספרה של מאיה ערד "חשד לשיטיון" עוסק בחוויותיה של רותי, אשתו של גיורא, פרופסור להנדסה באוניברסיטה אמריקאית. כשהיו צעירים הבטיחו רותי וגיורא, זו לזה, כי לא יאפשרו לבן זוגם להיקלע למצב של דימנציה, כזו ההופכת את האדם לשבר כלי. במהלך הספר, מתוארת התמודדותה של רותי עם חשדה כי גיורא הולך ומתקרב למציאות בו יהיה עליה לממש את ההבטחה. ואולם החשש מפני הדימנציה, כמו גם החשש מפני התאהבות פתאומית של גיורא בישראלית צעירה הנקרית בדרכם של בני הזוג, משמשים אך כפלטפורמה לבחינת המציאות אותה יצרו בני הזוג לעצמם. נטישתם את הארץ, המעבר לארה"ב, ההתנתקות מהחברים והמשפחה, והעובדה כי לשניים אין ילדים, מביאים לכך שהשניים יצרו לעצמם תא משפחתי מצומצם, מנוכר ומנותק, אשר כל ניסיון לפרצו מעמיד את בני הזוג במצוקה גדולה. הספר מגולל תהליכים של ניכור ממשפחה, חברה, לאום ודת. הרצון לחיות את החיים לבד, בלי תגיות ובלי חובות, ניצב בפני קשיים רבים. בני הזוג נאלצים להתמודד עם שבירת מוסכמות עליהן עבדו משך שנים ארוכות, ואשר מעמידות בספק את ההישגים אליהם הגיעו בחייהם. שיטיון, או ניתוק מהמציאות, עשוי להתפתח גם ללא תסמינים רפואיים. קריאת הספר החזירה אותי למאמר שפרסמה ערד בעיתון הארץ, בשנת 2010, בו עמדה על הקושי הרב לכתוב ממרחק. בהתייחסה הן למרחק הגיאוגרפי והן לפערי הגילאים בינה ובין דמויותיה, היא הפנתה לדבריו של טריגורין בספרו הפנומנלי של צ'כוב "השחף" ולפיהם הדמויות הצעירות בכתביו הינן, על דרך הכלל, מזויפות. בעוד שהמרחק הגיאוגרפי, כך קבעה ערד במאמר, נותר קבוע, הרי שמרחק השנים רק הולך וגדל. בכך, ניסתה ערד לענות על הטענות העולות כנגד כתיבתה ובראשן, כיצד היא, השוהה שנים ארוכות בחו"ל, כותבת בעברית חיים של ישראלים. בסופו של אותו מאמר כתבה ערד, כי "שני המרחקים שלובים זה בזה. המרחק הגיאוגרפי מתרחב על פני ציר הזמן. העולם לא נשאר כשהיה. להיות בן ארבעים פירושו לא רק שחלפו עשרים שנה מאז היית בן עשרים, אלא שהעולם שבו היית בן עשרים שונה מאוד מהעולם שבו חיים בני עשרים היום. נופים מתחלפים. מקומות נהרסים ונבנים. השפה משתנה. ביטויים חדשים מופיעים. אחרים נעלמים. אבל אני לא לבד: ישראל שלפני 16 שנה התרחקה ממני כמו שהתרחקה מכל אחד שחי בה והיה בה צעיר. ישראל של ילדותי רחוקה עוד יותר. כלואה בנגטיב של זיכרון שמחכה לפיתוח. אולי בספר הבא." ואכן, נראה, כי "חשד לשיטיון" מחזיר את ערד להתמודדות עם חייה שלה ועם המרחק שנוצר בינה ובין המציאות הישראלית הפועמת. לבד מכמה התייחסויות ברורות (כמו למשל, אזכור של הרצאה של סופרת ישראלית הכותבת בחו"ל, ופגישה מאוחרת עם אותה סופרת), נראה כי ערד מבקשת לספר לנו, הישראלים, דווקא על אלו מאיתנו השוהים במרחק. ערד מספרת את סיפורם של הישראלים שמבקשים להתנתק מישראל של ימינו, אותם אלו המבקשים לשמר בזכרונם את ישראל של פעם - זו שאותה עזבו. על ידי גיבוריה מצליחה ערד להציב מספר מודלים של התמודדות בניכר, חלק שמעוניינים בקירבה, וחלק הדוחים אותה על הסף; חלק המבקשים לשמר וחלק המבקשים לבנות מחדש. השיפוט מי צודק, מה נכון יותר ומה פחות, כבר נתון לקוראים, ואולי, אין כל צורך לשפוט. תשובה אחת כבר ניתן ליתן באופן שאינו משתמע לשני פנים, על אף המרחק, נראה שערד עודה אחת הסופרות הטובות בספרות הישראלית, שמזמן כבר אינה מסתגרת בארבע אמותיה. אפשר כי הבחירה להציג את הסיפור בעיניה של אישה שעברה כבר את גיל ה-60 מקלה על ערד להישאר רלוונטית מבחינה ישראלית, ואולם אם נודה על האמת, המשמעות של כתיבה מרחוק שוב אינה מהותית כשהייתה. מדובר, כאמור, באחד הספרים הטובים שראו אור בשנה האחרונה, והוא מעלה לדיון שאלות עמוקות של זוגיות, חברתיות ומציאות. ערד, כערד, כותבת קולח, שוטף ועמוק. היא לא מטייחת את הפגמים בדמויותיה, ומאידך, אינה מבליטה אותם כך שייראו מגוחכים. הדיוק הזה הוא שהופך את ערד לסופרת גדולה, והוא שמצליח, פעם אחר פעם, להשאיר טעם של עוד. חשד לשיטיון - מאיה ערד - הוצאת חרגול

 
 
חדשים ומומלצים
ספרות ישראלית
ספרי ילדים ונוער
ספרות מתורגמת
ספרות עיון
ספרות מקצועית, ספרי הדרכה
בריאות ותזונה
פנאי, בישול והדרכה
הפינה היהודית
דעות
יום הזיכרון ויום העצמאות
יום השואה
יום השואה הבינלאומי
פרויקט "הבמה שלכם"
והיו עינינו רואות.... לקראת שבוע הספר העברי
קצרים לשבוע הספר